המלחמה של צבי ויליגר בריכוזיות

הריכוזיות היא אחת הסכנות הגדולות ביותר לכלכלה הישראלית, ובשל כך גם לחברה הישראלית. לאורך שנים רבות התעלמו ממשלות ישראל מהנושא (פרט להבלחה נקודתית בשוק הסלולר) ואפשרו למספר מצומצם של תאגידי ענק להשתלט כמעט בלעדית על תחומים נרחבים במשק – ובפרט בתחום המזון, שבו חמישה גופים גדולים מחזיקים יחד בלמעלה ממחצית השוק. במצב דברים שכזה מי שנלחם את מלחמתם של הצרכנים, שכמובן משלמים מחיר יקר מאוד על אותה ריכוזיות, הם דווקא אנשי עסקים שאחד מהם הוא צבי ויליגר ("וילי פוד").

למה הריכוזיות מסכנת את עתידה של מדינת ישראל?

הריכוזיות הגבוהה השוררת בענפים המרכזיים במשק, ובכללם כאמור שוק המזון, מאפשרת לגופי הענק, הנשלטים בידי מספר קטן מאוד של משפחות, לגבות מכולנו מחירים גבוהים מאוד עבור מוצרים שונים.

בהתאם למי שרוצה לקנות למשל שקדי מרק אין כמעט ברירה אלא לקנות את אלה של אסם, שחולשת על 75% מהמכירות של מוצר זה – ומכתיבה מצב שבו בסופרמרקטים, מכולות ומינימרקטים רבים תתקשו למצוא חלופות למוצר שלה שכן הן מוצגות במקום לא בולט ולא תמיד קיימות במלאי. מצד שני, כשמרחיבים מעט את ההתבוננות במציאות מגלים שכן יש ברירה – לעבור למדינה אחרת שבה הריכוזיות אינה גבוהה וחונקת כמו בישראל ובהתאם יוקר המחיה נמוך בהרבה. כמובן שלא לכולנו יש את האפשרות להגר למדינה מתקדמת שדואגת לאזרחיה, אולם האוכלוסיה ה"חזקה", כלומר המשכילה ובעלת המקצועות הנדרשים, כן יכולה לעשות זאת, ואף עושה זאת – ועל כן עלול להיווצר מצב שבו בישראל נשארת רק אוכלוסיה חלשה ומוחלשת שלא תוכל לקיים רמת חיים סבירה ומדינה מודרנית.

צבי ויליגר נגד תנובה ונגד הממשלה

דוגמה אחת מיני רבות למאבק של צבי ויליגר בריכוזיות המסוכנת היא ההחלטה שלו לייבא ארצה גבינה צהובה. הדבר קרה מעט לאחר פרוץ המחאה החברתית רחבת ההיקף בקיץ 2011, במטרה להגביר את התחרות בשוק הגבינות הצהובות שנשלט כמעט בלעדית ע"י תנובה, אשר מכתיבה רמת מחירים גבוהה מאוד.
המהלך של צבי ויליגר ו"וילי פוד" אמנם צלח, אולם עד מהרה הוא גילה שלא רק תנובה ניצבת בדרכו להקטנת הריכוזיות אלא גם הממשלה, שהעלתה את המכס על גבינה צהובה מ-20% ל-50% וכמובן הפחיתה עד מאוד את כדאיות הייבוא שלו – כשאת המחיר משלם כל מי שאוכל גבינה צהובה.

ריכוזיות גם בנמלים

כמי שעוסק לאורך כל חייו הבוגרים בייבוא מזון, ולמעשה עוד קודם לכן שכן אביו של צבי ויליגר, אלכסנדר, החל לייבא מוצרי מזון שונים לארץ מייד לאחר קום המדינה כך שצבי נולד אל תוך עסקי הייבוא, התריע איש העסקים המוערך במשך שנים רבות כי המצב שבו ישנם רק שני נמלים בארץ ואין תחרות אמיתית ביניהם מגדיל את עלויות הייבוא ועל כן את המחיר שכולנו משלמים על מוצרי מזון רבים. בשנת 2013 החליטה ממשלת ישראל להקים עוד 2 נמלים, ויש לקוות כי לצעד זה יתווספו עוד צעדים הכרחיים רבים למיגור הריכוזיות המסוכנת.

דן פלד

דילוג לתוכן